<h1>ספר המצות לרמב"ם — עשין פ"ג</h1>
<h2>דף ד:</h2>
והמצוה הפ"ג היא שצונו להביא כל הקרבנן שהם מוטלין עלינו ברגל ראשון שיפגע בנו משלש' רגלי' עד שלא יעבור אחד משלשה רגלים אלא שכבר הקריב כל אחד ממנו כל קרבן שהיה עליו. והוא אמרו ית' (ר"פ ראה) ובאת שמה והבאתם שמה עולותיכם וכו'. וענין זה הציווי שהוא יאמר כשתבא שמה והוא בכל רגל משלשה רגלים חייב אתה להביא כל קרבן שעליך. ולשון ספרי ובאת שמה והבאתם שמה למה נאמר לקבעם חובה שיביאם ברגל ראשון שפגע בו. ושם נאמר אינו עובר עליו משום בל תאחר עד שיעבור עליו רגלי השנה כלה. כלומר כשעברו עליו שלשה רגלים ולא הביא אז עבר על לאו [ל"ת קנ"ה] ואולם כשעבר עליו רגל אחד הנה עבר על עשה לבד. ובגמר ראש השנה (ד':) רבי מאיר אומר כיון שעבר עליו רגל אחד עובר בבל תאחר ונאמר בתלמוד מאי טעמיה דרבי מאיר דכתיב ובאת שמה והבאתם שמה אמר רחמנא כי אתית אייתי ורבנן ההוא לעשה הוא דאתא. הנה כבר התבאר שאמרו והבאתם שמה מצות עשה. והוא שיביא כל מה שחובה עליו מחוקי האל ויפטר מהם בכל רגל. בין מיני הקרבנות כלם בין דמים או ערכין וחרמין והקדשות ולקט שכחה ופאה יציאתו ידי חובתו מאלו החוקים כולם ברגל ראשון שפגע בו מצות עשה כמו שהתבאר בגמר ראש השנה (ד'.:).
